<h1>תוספות רי"ד — שבת מהדורא תליתאה</h1>
<h2>דף כ:</h2>
[שבת קל"ו ע"א] אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כרשב"ג. פי' הכא נמי חזקה מסייעת את המיעוט שהולד כל זמן שהיא במעי אמו בחזקת שלא כלו לו חדשיו הוא והילכך לא סמכי' ארוב נשים יולדות בן קיימא כדי להוציאו מחזקתו אלא חיישי' למיעוטא דמפילות ומוקמינן לי' אחזקתיה, אבל היכא דאין החזקה מסייעת המיעוט התם ודאי לא חיישי' למיעוטא כדכתבית בפ' שלישי דבכורות משום רבינו תם זצק"ל, עיין מה שכתבתי בהכל שוחטין במהדורא תליתאה.
<h2>דף לח.</h2>
[שבת ט"ז ע"א] ומטמאין מאחוריהן ואינן מטמאין מגביהן. פי' אחרי שנטמא הכלי חרס מאוירו הוא מטמא מאחוריו, כדתניא בסיפרא (פרשת שמיני) וכדתנן בפ"ה דכלים ומייתינן לה בנדה בפ' המפלת (בה' המפלת סנדל) (כ"ו.) האבן היוצאה מן התנור טפח ומן הכירה שלש אצבעות חיבור, פי' שאם ניטמא התנור מאוירו מטמא מאחוריו, וההיא אבן חשיבא יד להוציא טומאה, והכי פירש גם המורה התם שאע"פ שאין כלי חרש מיטמא מאחוריו מטמא הוא מאחוריו כדתניא בסיפרא (שם) והיינו אחוריו היינו גבו, והיא דהכא קרי להו אחוריו ותני ומטמאין מאחוריהן והכא קרו להו גב ותני ואינן מטמאין מגביהן, נ"ל שכשהכלי ניטמא מאוירו קורא לגבו אחורים מפני שהטומאה עוברת ויוצאת משם לטמא אחרים, ואינו רוצה לקרא לו גב דמשמע דהוי חציצה ולא יטמא הנוגע בגבו עד שיגע או ייתלה בתוכו, וכשהכלי טהור ונגעה טומאה בגבו קורא לו גב מפני שאין הטומאה נכנסת משם וחשיב גבו למיהוי חציצה, ומש"ה קרי להו גב.
[שבת פ"ד ע"א] ת"ר מדרס כלי חרס טהור ור' יוסי אומר אף הספינה מאי קאמר. פי' המורה מה ענין ספינה אצל מדרס, ספינה טהורה אף מטומאת מגע ולמדרס לא חזיא, ואינו נ"ל דאמאי לא חזיא למדרס אע"פ שהיא עשוי' להכניס בה פרגמטיא, הספנים אינן יושבין וישנין בתוכה, והרי היא עשויה לישיבה ושכיבה ולמה לא חזיא למדרס, ונ"ל דה"פ, מאי קאמר שמתמיה על מה שאמר אף הספינה, דמשמע שגם הספינה מדרסה טהור, דבהכי קא עסיק, דקאמר מדרס כלי חרס טהור, וכשענה ר' יוסי ואמר אף הספינה הכי משמע דגם הספינה מדרסה טהור, ומש"ה מתמי' מה קאמר, שמה בא להוסיף ר' יוסי על ת"ק, גם ת"ק כך אמר מדרס כלי [חרס] טהור כל כלי חרס קאמר וגם הספינה בכלל היא, ומה בא ר' יוסי להוסיף על ת"ק.
אמר רב זביד ה"ק מדרס כלי חרס טהור ומגעו טמא וספינה של חרס טמאה כחנניא ר' יוסי אומר אף הספינה טהורה כמאן כרבנן פי' הוסיף רב זביד בברייתא לת"ק ספינה של חרס שיענה ר' יוסי עליה. מתקיף לה רב פפא מאי אף. פי' הכי הו"ל למיתני ר' יוסי אומר טהורה, האי אף היכי קאי, א"ת אכלי חרס דרישא קאי, דאמר מדרס כלי חרס טהור וקאמר ר' יוסי אף ספינה של חרס היא טהורה, לא יתכן, שכלי חרס מגעו טמא וספינה של חרס גם מגעה טהור, והיכי תני אף הספינה כיוצא בו דמשמע שדינם שוה, ותו מן המדרס גם ת"ק טיהר את הספינה של חרש שסתם מדרס כלי חרס טהור כל כלי חרס משמע, ואפילו ספינה, ובמגע הן חלוקין שמגע כלי חרס טמא וספינה גם מגעה טהור כרבנן.
אלא אמר רב פפא ה"ק מדרס כלי חרס טהור ומגעו טמא ושל עץ בין מגעו בין מדרסו טמא וספינת הירדן טהורה כתנא דידן. פי' ואע"פ שהיא של עץ ובא לחלק ת"ק בכלי עץ שכל כלי עץ טמא בין במגע בין במדרס וספינה של עץ היא טהורה כתנא [דידן]. ר' יוסי אומר אף הספינה של עץ של ירדן טמאה, כדין כל כלי עץ, כחנניא. ועולה זה אף אכלי עץ שחילק תנא [קמא] בין ספינת הירדן של עץ משאר כלי, ואתא ר' יוסי למימר שגם הספינה של עץ היא טמאה ככל כלי עץ, (והאי) [וקא'] ר"פ ספינה של עץ, דספינה לא מיתני לי' שפיר, דהיכי לימא, וספינה של חרס טהורה כתנא דידן ר' יוסי אומר אף ספינה של חרס טמאה כחנניא, בע"כ האי טמאה אינה טמאה אלא במגע ולא במדרס שאין מדרס לכלי חרס מפני שאין לו טהרה במקוה כדבעינן למימר לקמן, וספינה של חרס נמי אין לה טהרה, וכיון דהאי טמאה לא הוי אלא במגע האי אף דקתני אי אכלי עץ דקאמר ת"ק שהוא טמא, אינו דומה לו, שהוא טמא בין מגעו בין מדרסו וספינה של חרס אינה טמאה כ"א במגע, הילכך לא הו"ל למיתני אף, אלא ר' יוסי אומר טמאה, מש"ה נקט ספינת הירדן של עץ שיבא האף יפה ויעלה על כלי עץ שהוסיף רב פפא בברייתא, ואי קשיא מאי צורך לזו התוספת שהוסיף ר"פ כלי עץ בברייתא, אל יוסיף בה שום תוספת ויעמידנה בספינה של חרס, כמו שאמר רב זביד לבד שיהפך הדברים לת"ק (טמאה) טהורה ולר' יוסי (טהורה) טמאה, ונתרץ כך, מדרס כלי חרס טהור ומגעו טמא וספינה של חרס טהורה כתנא דידן ואף מגעה טהור, ר' יוסי אומר אף ספינה של חרס טמאה במגע כחנניא, ות"ק היה מחלק בין ספינה של חרס לשאר כלי חרס ואתא ר' יוסי למימר שגם ספינה של חרס דינה ככל כלי חרס להיות מגעה טמא, הא לאו מילתא היא דאכתי לא הו"ל למיתני אף אלא ר' יוסי אומר טמאה, דהאי אף היכא קאי, אי אמגע כלי חרס שכמו שזה טמא גם מגע ספינה של חרס טמא, אטו מגעו טמא מיתני בברייתא, דיוקא הוא דדייקינן מדקתני מדרס כלי חרס טהור אבל מגעו טמא, דלא איצטריך למיתני' דמגעו טמא, דזיל קרי בי רב הוא, הילכך אין בברייתא אלא מדרס כלי חרס טהור ואי תני רבי יוסי אף בעל כרחין לטהר יבא ולא לטמא, ומש"ה רב זביד היה מתרץ דת"ק היה מטמא ור' יוסי מטהר שיעלה האי אף לטהר כדקתני בברייתא מדרס כלי חרס טהור, ולא עלה לו תירוצו יפה מפני שהספינה של חרס טהורה מכל וכל וכלי חרס אינו טהור אלא מן המדרס לבד, מש"ה איצטריך רב פפא להוסיף בברייתא כלי עץ שיעלה האי אף אכלי עץ והעמיד חלוקתם בספינה של עץ ות"ק היה מטהר ור' יוסי מטמא, ולא סגי לתרצה בענין אחר.
[שבת פ"ד ע"ב] מי לא עסקי' דייחדי' לאשתו נדה וקאמר רחמנא טהור. פירש המורה ואמר קרא דמציל על מה שבתוכו באהל המת ואי טמא מדרס היכי מציל והא כל דבר טמא אינו חוצץ מפני הטומאה אלא ש"מ דאין מדרס לכלי חרס הילכך כלי חרס המוקף צמיד פתיל טהור מכל טומאה ובהיסט נמי לא מטמא לי' כדפרישית דכל שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא לפיכך מציל על מה שבתוכו, ואינו נ"ל, שהרי כמה ראיות כתבתי במהדורא תנינא שכלי חרס המוקף צמיד פתיל מטמא במשא הזב, אבל מיהו אע"פ שמטמא במשא הזב לק"מ, שכמו שהכלי חרס מיטמא במשא הזב גם כל מה שבתוכו נטמא במשא הזב, שכיון שמגביה הכלי חרס, כל מה שבתוכו הגביה ומטמא אותו, כדאמרן לעיל (פ"ג.), וכדתנן בפ' בתרא דזבין כל הנישא על גבי הזב טמא, וכיון דניטמא מה שבתוכו בזב היאך יכול הכלי חרס להצילו מטומאת מת, שהוא טמא ועומד במשא הזב, הילכך ליכא לאקשויי מידי אם מטמא הכלי חרס במשא הזב, אבל ודאי במדרס הזב איכא לאקשויי, שאם כלי חרס נטמא במדרס הזב מפני שהוא מיוחד לישיבתו, האוכלים והמשקין והכלים שבתוכו לא נטמאו, שאין הזב מטמא תחתיו אלא משכב ומושב, אבל לא שאר כלים ואוכלים ומשקים, כדתנן בפ' בתרא דזבין המשכב והמושב מלמטה מטמאין שנים ופוסלין אחד האוכלים והמשקין והמדף מלמטה טהורין, פי' מדף כלים דלא חזי למדרס, וכיון דלא נטמאו במדרסו של זב יציל עליהם הכלי חרס מטומאת המת, והילכך אי אמרת שכלי חרס נטמא במדרס הזב לא יוכל להציל על מה שבתוכו, דכלי טמא אינו חוצץ ורחמנא אמר שבכל טצדקי יציל על מה שבתוכו, ש"מ דלא נטמא במדרס הזב. עיין מה שכתבתי בפ"ק דנדה במהדורא תנינא.
